נטע בשביל השוקולד ממליצה סיור קולינרי שוק הפשפשים – יפו אוכל רחוב ומתכון למשקה שוקולטה בטעם סחלב

שישי בבוקר יום יפה אני שותה עוד כוס קפה, מתכננת היום לקנות עציצים במשתלה , לפני ט”ו בשבט אני אוהבת לחדש את העציצים שבמרפסת, חג לאילנות, לפתע הבעלול נכנס בהתלהבות מביא לי את הצ’פחה היומית (חיבוק בשפה שלנו ) “נו לאן היום אשתי”? ולפני שאני מספיקה לספר לו על העציצים שאני רוצה הוא כבר עונה “אבל קודם נשים את האוטו שלך במוסך” אני תוהה בכלל למה הוא שואל אותי אם יש לו תוכנית מגירה, ” אהההה מוסך” אני קצת מתאכזבת “איפה המוסך בפתח תקווה” ? מקווה בכל ליבי ליעד קל”ב למשתלות שחשקה נפשי ” לא מתוקה שלי הפעם ביפו”

יפו , אני אוהבת את יפו, סמטאות רחובות צריפ ממש מסלול מבוכים ” שעה וחוזרים” פוסק הבעלול  מנפץ לי את חלומותיי על שיוטים ברחובות יפו “אוקי אז יש סיכוי לעציצים” אני לוקחת תיק ויוצאים.מגיעים למוסך מרחוק משהו שנראה קצת לא בסדר, מתקרבים ומבינים שלפי כמות המכוניות בכניסה, הרבה חשבו שלהגיע ביום שישי למוסך זה רעיון טוב. “תשאירו את הרכב” אומר הבעלים הנחמד של המוסך “תלכו להסתובב לשעה שעתיים בערך, אני כבר אעדכן”

אנחנו יוצאים לכיוון רחוב שדרות ירושלים רחוב ראשי שחוצה את יפו, תחנה ראשונה בורקס תורכי  אמיתי מגולגל בצורת שבלול עם ביצה ורסק דווקא הקיר ממול עם טפט של קינוחי שוקולד ענק מושך את ליבי יותר.

ממשיכים נושמים ריח נפלא של תבלינים מתוך חנות בשם ‘זעתר’ כמעט והמשכנו הלאה אבל משהו קרא לנו להיכנס פנימה , מצד אחד צנצנות מלאות בסוכריות נוסטלגיות כמו של פעם, כאלה שהיו אצל הדודות בתוך קערת סרוויס זכוכית על רגל עם מכסה , בהמשך אני מוקסמת מטבלאות שוקולד ‘קוטדור’ אין להשיגן כמעט ופה הטעמים מיוחדים ומרגשים, כמו מריר עם מלח ים אטלאנטי , מריר עם תפוז וקינמון ( קנינו כמובן ) במרכז החנות עולם ומלואו דלפק עמוס בכל סוגי הפרלינים מהעולם “ייבוא מחו”ל” אומר לי הבעלים אני מתלהבת מאגוזי לוז, אגסים ודובדבנים בתזמון מושלם לט”ו בשבט.

כולם בציפוי שוקולד מבריק ומזמין “איך אפשר לבחור” אני תוהה, אנחנו ממלאים שקית לפינוק בבית,  זאת האהבה הפרטית זוגית שלנו – אני וגיל אוהבים להכיר שוקולדים חדשים הכל קורץ וכל כך צבעוני , ממול יש חטיפי בריאות של שומשום עם פיצוחים יפים ומושלמים בחמישה שקלים והשוס – ‘רחת לוקום’ בטעמי פירות , הכל תוצרת חוץ מבלגיה ואיטליה , המוכר ממליץ על ליקר עם אפרסקים או שזיפים , אנחנו מתפעלים ועדיין דבקים במשוקלדים.

משם אנחנו ממשיכים רגלית ,השמש כבר יצאה ומחממת אותנו בחיבוק מתוק , מגיעים  לדוכן פינתי – שם מכינים מלבי בעבודת יד , בסיר גדול מתכתי כמו של הסבתות מתבשל –סחלב והריח מהפנט ניתן לקנות גזוז אננס כמו של פעם שמוגש בכוסות זכוכית גבוהות , ממש כמו בסיפור של מיץ פטל .

השמש כבר יצאה השמיים כחולים וזרועים בעננים לבנים ומלאים , אני מתפעלת מכל היופי הזה ומצלמת את גגות יפו , בלי לשים לב אני נתקלת בדלת מרשימה ” תפדאלו ” – מברך אותנו הבעלים “בואו תכנסו מה תרצו “?.. האמת חשקה בנפשי קפה שחור עם הל , הקפה מוגש בזריזות בספלים קטנים ואותנטיים בין כל המתוקים שיש בחנות , בחרנו באהבת חיינו – כנאפה חם.

בין ביס לביס אני מתפעלת מהתמונות סביב מתוך הסרט הסנדק , הטעם של הכנאפה חם והאיטריות ספוגות בסירופ סוכר היוצר שילוב מושלם עם הקפה השחור וההל , מרירות ומתיקות בו זמנית – טעם גן עדן .

יוצאים ומגיעים לאזור השוק הפשפשים , דוכן מיצים טבעיים עם שילוט מקסמים של מגוון טעמים לפי צבעים , וחנות פרחים עם שלט – ” תצמחו על עצמכם “  הכי השראה שיש.

נכנסים  לתוך השוק החדש נוסטלגיה במיטבה אני כמעט מתעלפת כשאני מוצאת ונוגעת במכשיר פטיפון ישן כזה בדיוק היה לנו בסלון בגבעתיים – עיר הולדתי , כמה היינו שומעים בהם את הגשש החיוור , חתונה לבנה של שלום חנוך , תיסלם , וכל להיטי פסטיבלי הילדים .

ממשיכים עד לרחוב השעון ולאבולעפיה , תמיד מלא בלקוחות השירות מהיר כל המדפים עמוסים בכל סוגי המאפים  והכל טרי טרי , אני מספרת לגיל “אבא שלי היה עוצר כאן לקנות פיתות טריות  ותמיד היה מנפק אותי עם פיתה זעתר ” כמה פעמים תחזרי על הסיפור הזה גיל צוחקת , אמרתי נוסטלגיה. אני בוחרת סופגנייה עם סוכר ופיתות עם שומשום הפעם מפנקת את הילדים הפרטים שלי בבית שאוהבים את זה מאוד.

מסתובבים ברחובות של שוק הפשפשים בין בתי הקפה יש את  ’קפה פועה’  עם רשימת המתנה גלידריות מעולות , מסעדה איטלקית , חנויות בגדי מעצבים ,וינטג’ אווירה של חו”ל במיטבה .

לפתע הטלפון מצלצל ” סופרים איפה אתם “? בעל המוסך על הקו ” רק אתם עוד לא חזרתם, אני כבר סוגר את המוסך עברו 4 שעות לאן נעלמתם “? הוא נאנח “אההה מצאתם חנות שוקולד,קניתם לי כנאפה, אתם הזוג האהוב עלי בחיי”